אמצעי הגנה מפני קרה וברד

מאת: אריה טייבלום ויצחק אסקירה , דצמבר 2004

קרה

מבוא

גידולי מטע טרופיים וסובטרופיים, הדרים, ירקות ופרחים רגישים לפגיעת קרה. הרגישות לקרה שונה בין כל מין וכל זן. בחירה נכונה של הגידול בהתאם למפה טופואקלימית של אזור הגידול מבטיחה במרבית המקרים הגנה סבירה מפני קרה. התקופה המועדת לקרה היא מנובמבר עד אפריל, אך הסכנה העיקרית קיימת מדצמבר ועד סוף פברואר.

הגדרות

סוגי קרה

קיימים שלושה סוגים של קרה:

1. קרה קרינתית: הקרה השכיחה ביותר. מתרחשת בלילות קרים, יבשים (לחות יחסית נמוכה), שקטים (ללא רוח) ובהירים (ללא עננות). בקרה זו נפגעים שטחים נמוכים ומישוריים וכן שטחים החסומים ע"י מטעים, משברי רוח ומבנים, המפריעים לזרימה חופשית של אוויר קר.

2. קרה מוסעת: קרה המתבטאת בטמפרטורות נמוכות, הנגרמות ע"י אוויר קר שמגיע לאזור לאחר מעבר חזית קרה. בקרה זו נפגעים גם שטחים גבוהים, החשופים לזרימת האוויר הקר.

3. קרה משולבת: אירוע קיצוני ממושך, המשלב קרה קרינתית וקרה מוסעת. קרה זו מאופיינת בטמפרטורות יום ולילה נמוכות ובלחות נמוכה, ובשל כך, הפגיעה בגידולים חמורה ביותר.

נזקי הקרה: בקרה קלה נפגעים ומתים עלים ופרחים. כשהקרה חמורה נפגעים ומתייבשים פירות, ענפים ואפילו הגזע עד לפני הקרקע. לעתים נשארת הכנה בחיים. במקרים מסוימים עלולה הפגיעה בפרי או בגזע להיות סמויה בתחילה, לכאורה מבלי שנראה נזק לנוף העץ, אך מאוחר יותר מתבטא הנזק באיכות הפרי, והעץ כמש.

עוצמת נזקי הקרה תלויה בגורמים שונים: אקלימיים, פיסיולוגיים ואגרוטכניים.

טמפרטורה: ככל שהטמפרטורה נמוכה ומשכה ארוך, הנזק רב יותר.

זן: קיים שוני ברגישות הזנים השונים לקרה (ראה טבלה להלן).

גיל העץ: ככל שהעץ צעיר יותר, כך רגישותו גדלה.

מצב העץ: עצים בריאים ומטופלים היטב עמידים יותר לטמפרטורות נמוכות.

מיפוי טופואקלימי: במסגרת הסקר הטופואקלימי, אותרו שטחים, שבהם סכנת הקרה גבוהה, בינונית או נמוכה. מרבית השטחים, הסמוכים לנחלים ולערוצים, ומקומות נמוכים, החסומים ע"י מטעים, שוברי רוח ומבנים, מועדים לקרה בשכיחות גבוהה. על פי ממצאי סקר זה, הוכנו מפות טופואקלימיות ונעשו ניתוחים סטטיסטיים. המפה הטופואקלימית וטבלת ההסתברויות המצורפת אליה מאפשרות תכנון של מערכת ההשקיה לצורך הגנה מקרה קרינתית. מומלץ שכל חקלאי יאתר במפה את מידת הסכנה לקרה בחלקתו. מפות אלה נמצאות בתאי שימור קרקע במשרדי המחוזות.

מדידת הטמפרטורה: מדידה תקנית של הטמפרטורה ניתן לבצע באמצעות מדחום מינימום ברמת דיוק של 0.2 מעלות. קיימים מדחומים אלקטרוניים מסוגים שונים. המדחום יותקן אופקית בגובה של כ - 0.5 מ' מעל פני הקרקע, ויש ולהגן עליו מקרינה ישירה בסוכה מאווררת או באמצעות גגון או מגן קרינה. לקבלת מדידה אמינה, יש להרחיקו כ -10 מ' ממבנים ומעצים, כאשר הקרקע סביבו, בקוטר של כ -2 מ', צריכה להיות מהודקת וחשופה מעשבייה (הנחיות מפורטות להתקנה ניתן לקבל בתא שימור קרקע). בלילות קרה מומלץ להיעזר בשירות לחיזוי קרה לשם קבלת מידע שיאפשר קבלת החלטות תפעוליות.

אמצעי הגנה

מטעים

ניתן להקטין או למנוע נזקי קרה באמצעים פסיביים או אקטיביים:

1. הגנה פסיבית

האמצעי היעיל ביותר הוא הימנעות מנטיעה בשטחים המועדים לקרה. מומלץ לטעת בהתאם לרגישות הגידול (להתאמה טופואקלימית - ראה בהמשך "טבלת רגישויות").

אמצעים אגרוטכניים

שמירת המטע נקי מעשבייה סביב העצים ולאורך השורה ברוחב הגדול ב -1 מ' מנוף העץ. יש להשאיר את פני הקרקע מהודקים, וכן להימנע מעיבוד או תיחוח.

2. הגנה אקטיבית

א. חימום - מקובל בבתי צמיחה, אך אינו מקובל במטעים בארץ. קיימים כמה סוגים של חימום: אוויר, מים, אוויר+מים, קרינתי ועוד.

ב. ערבול אוויר באמצעות מסוק או מערבל נייח המוצב בשטח.

השיטה מבוססת על ערבול האוויר החם יחסית, הנמצא מעל פני הקרקע בתנאי קרה קרינתית (אינוורסיה הפוכה), עם האוויר הקר, הנמצא סמוך לפני הקרקע. בפעולת המסוק יש גם חום הנוצר ע"י המנוע. השיטה יעילה בתנאי אינוורסיה מתאימים (הפרש טמפרטורות הגדול

מ-C°6). יש לחשב את התועלת הכלכלית של השיטה, הנמצאת בשימוש במקומות מעטים בארץ.

ג. השקיה - שיטה זו היא היעילה ביותר, אך קיימות מגבלות בכמות המים (הקצאה), ובכך שמרבית המטעים מושקים בטפטוף, לכן נדרשת התקנה של מערכת צנרת נוספת.

כדי להחליט מתי להפעיל את מערכת ההשקיה יש צורך במדידה תקנית של הטמפרטורה. בלילות, שבהם צפויה קרה קלה והלחות היחסית גבוהה, מומלץ להתחיל בהשקיה, כאשר הטמפרטורה הנמדדת יורדת ל-C°+1. כאשר הלחות היחסית נמוכה ונושבת רוח, יש להתחיל להשקות כבר בטמפרטורה של C°+2 עד C°+3 ולהפסיק רק לאחר זריחת השמש, כאשר הטמפרטורה עולה שוב ל-C°+2 עד C°+3. הפסקת ההשקיה לפני כן עלולה לגרום נזק חמור.

את אביזר ההשקיה (מוציא המים) מומלץ למקם מעל נוף העץ. במקרה זה יש לבחור את סוג האביזר, בהתאם לשטח ההרטבה ולמגבלות ספיקת מערכת ההשקיה. שיעור ההשקיה הרצוי נע בתחום שבין 7.5-2.5 מ"מ לשעה בשטח המורטב (1 מ"מ = 1 קוב), בהתאם לעוצמת הקרה. ככל שהקרה חמורה יותר, על שיעור ההשקיה להיות גבוה יותר. בתנאי קרה קלה, לחות יחסית גבוהה ובהיעדר רוח - ניתן להסתפק בשיעור השקיה של 2.5 מ"מ לשעה. בתנאים קיצוניים של טמפרטורה נמוכה, אוויר יבש ורוח ערה - יש להגדיל את שיעור ההשקיה עד

ל -7.5 מ"מ לשעה. במינים רגישים לשבר ענפים (מנגו, אבוקדו, ליצ'י, שמוטי, ולנסיה) מומלץ למקם את אביזר ההשקיה בתוך הנוף כדי להגן על שלד העץ מטמפרטורות נמוכות ולמנוע שבר ענפים, בשל הצטברות קרח. במקרה זה יש להעדיף מתז על פני ממטירון. השקיה מתחת לנוף מרטיבה בעיקר את הקרקע. יעילותה פחותה, אם כי לא מבוטלת באין פתרון אחר.

במטעים, שבהם לא ניתן להשקות את כל השטח בבת-אחת, תינתן עדיפות באספקת המים לאזורים ולזנים הרגישים יותר (ראה טבלת רגישויות). במטעים, הנטועים בקרקע כבדה, יש לדאוג לניקוז עילי תקין למניעת נזקים הנובעים מעודפי מים.

ירקות ופרחים בבתי צמיחה ובמנהרות

ניתן להקטין או למנוע נזקי קרה, לסוגיה השונים, באמצעים אחדים, כאשר חימום הוא האמצעי היעיל ביותר.

בחירת מיקום בית הצמיחה יכול להוות גם הוא כלי עזר חשוב, המונע פגיעה אפשרית של קרה במבנה ובצמחים בו. אין למקם את המבנה באתר המועד לקרה, כלומר באתר נמוך וסגור, שאין אפשרות לנקז ממנו את האוויר.

לשם הפעלה יעילה של מערכת החימום, מומלץ למדוד את הטמפרטורות בבית הצמיחה ומחוצה לו באמצעות 2 מדחומי מינימום. המדחום יוצב בחלקו הנמוך של בית הצמיחה בגובה 0.5 מ', כשהצמחים קטנים, ובגובה 1.5 מ' כשהם גדולים.

במקומות רגישים לקרה מומלץ שלא להשתמש ביריעת רגילות (UVA) אלא ביריעות תרמיות

(IR). לרשתות הצללה, המונחות על המבנה בהתאם להנחיות, או למסכים תרמיים מתאימים יש השפעה חיובית להגנה מפני אירועי קרה.

הפעלת אמצעי הגנה

האמצעים המופיעים להלן ניתנים להפעלה במשולב.

1. פתיחה וסגירה של מבנים: הנחיה זו מתאימה לקרה קרינתית בלבד. בשעות הערב והלילה חשוב לעקוב אחר הפרשי טמפרטורות פנים-חוץ. יש לסגור את המבנה עוד בשעות הצהריים כדי לאגור בתוכו חום רב ככל האפשר. ככלל, אם טמפרטורת היום בחוץ נמוכה, לא נדרש אוורור עודף, אלא לשם שחרור עודפי לחות בעת הצורך. ניתן להשאיר את המבנה סגור כדי לאגור חום ביום, והדבר מפצה את הצמח על טמפרטורת לילה נמוכה.

ייתכנו שני מצבים:

א. הטמפרטורה בתוך המבנה הסגור גבוהה מהטמפרטורה החיצונית במשך כל הלילה ועד לזריחת השמש. במצב זה אין לפתוח את הווילונות.

ב. הטמפרטורה בתוך המבנה נמוכה מהטמפרטורה החיצונית. בתנאים אלה מומלץ לפתוח את וילונות הצד עד 1.0 מ' מפני הקרקע בחלק הנמוך טופוגרפית, וכן לפתוח כמה פתחים בחלק העליון של המבנה. פתיחתם של הווילונות והפתחים תאפשר סילוק אוויר קר אל מחוץ למבנה, והטמפרטורה בתוכו לא תהיה נמוכה מהטמפרטורה החיצונית. מצב זה מתקיים לרוב כשהמבנה מכוסה ביריעות רגילות שאינן תרמיות.

מנהרות כפולות: במנהרות כפולות נוצרת שכבת אוויר מבודדת. השיטה מתאימה לגידולי שורה, כאשר גובה הצמחים נמוך מ - 30 -20 ס"מ. בגידול במנהרות נמוכות מומלץ להתקין מנהרה נוספת מעל המנהרה הקיימת. בגידול בבתי צמיחה מומלץ להתקין מנהרות נמוכות בתוך המבנה, אם הדבר אפשרי מבעוד מועד. ניתן להשתמש ביריעות "צפות" (פוליפרופילן) למטרת הגנה מפני קרה. היריעות נפרסות על גבי הגידול בתוך המבנה, בשטח פתוח, על מנהרות נמוכות ובתוך מנהרות עבירות, והן מספקות הגנה טובה ביותר.

2. השקיה בטפטוף בתוך בתי צמיחה ובמנהרות נמוכות: למניעת קפיאת המים בצנרת ובראש הפיקוד, רצוי שהקו המוביל אל המבנה יהיה טמון בקרקע. את ראש הפיקוד ניתן לעטוף בשק. את מערכת ההשקיה בטפטוף יש להפעיל כאשר הטמפרטורה החיצונית יורדת ל-C°+2 עד C°+3, אף אם הטמפרטורה שבתוך המבנה גבוהה יותר. יש להמשיך ולהשקות שעה-שעתיים לאחר זריחת השמש.

בקרקע קלה, מומלץ להניח בשבילים קו טפטפות נוסף ולהשקות משעות לפני-הצהריים כדי להרטיב את הקרקע. לאחר ההרטבה יש להפסיק את ההשקיה עד הערב, אך אין להפסיקה לפני כן. המצב הרצוי הוא היווצרות ערפל בתוך בית הצמיחה, המאט את ההתקררות. הערפל יוצר תנאים, המעודדים התפתחות מחלות עלים, לכן מומלץ להיוועץ במדריך בדבר הטיפול להדברתן.

4. השקיה מעל כיסוי הפלסטיק: הרטבת היריעה בהמטרה חיצונית בספיקה

של 4.0-2.5 מ"מ לשעה מונעת את התקררות האוויר בתוך המבנה עקב היווצרות שכבת מים חיצונית, המחזירה קרינה פנימה. בתנאי קרה קיצוניים עשויה להיווצר שכבת קרח המשמשת כבידוד. יש להתחיל להשקות כאשר הטמפ' החיצונית יורדת ל-C°+2 עד C°+3 בשעות הערב.

5. בתי רשת: בניסויים שונים נמצא שלרשתות צל בצפיפות הגדולה מ -50% יש השפעה ממתנת על ירידת הטמפרטורה בלילות קרה קרינתית עד C°+2. אמצעי ההגנה היעיל הוא השקיה במתזים או בממטירונים בספיקות של 7.0-2.5 מ"מ לשעה, בהתאם למיקום הטופואקלימי של החלקה. בשטח שבו ההסתברות לקרה גבוהה - מועדף שיעור השקיה גבוה. יש להמשיך ולהשקות לאחר זריחת השמש ואין להפסיק את ההשקיה לפני שהטמפרטורה עולה ל-C°+2 עד C°+3.

טבלת רגישויות לקרה

החלק הנפגע	טמפרטורת סף*	סוג הגידול
פרי וצימוח צעיר	1.0 מתחת לאפס	אבוקדו: כל הזנים עין ורד ריד, נאבאל, בייניק האס פוארטה, ארדיט אטינגר
עלווה וענפים	2.0-1.5 מתחת לאפס
עלווה וענפים	2.5 מתחת לאפס
עלווה וענפים	3.5-3.0 מתחת לאפס
עלווה וענפים	5.0 מתחת לאפס
עלווה וענפים	7.0-6.5 מתחת לאפס
עלווה וענפים	2.5-2.0 מתחת לאפס	מנגו: קיט, פלמר, מאיה קנט, טומי, היידן
עלווה וענפים	3.0 מתחת לאפס	מנגו: קיט, פלמר, מאיה קנט, טומי, היידן
ענפים צעירים	3.0 מתחת לאפס	ליצ'י
ענפים צעירים	2.5 מתחת לאפס	מקדמיה צעירה
ענפים צעירים	3.0-2.5 מתחת לאפס	אנונה כלאיים
ענפים צעירים	2.0 מתחת לאפס	גואיבה
ענפים צעירים	3.0 מתחת לאפס	קרמבולה
חנטים	3.0-2.0 מתחת לאפס	שסק
עלווה וגזע	0.5 מתחת לאפס	פאפאיה
פרי וצימוח צעיר	2.0 מתחת לאפס	לימונים
עלווה וענפים	4.0 מתחת לאפס	לימונים
פרי	2.0 מתחת לאפס	קלמנטינות, מנדרינות
עלווה וענפים	6.0 מתחת לאפס	קלמנטינות, מנדרינות
פרי	3.5 מתחת לאפס	שמוטי, ולנסיה
עלווה וענפים	5.0 מתחת לאפס	שמוטי, ולנסיה
פרי	4.0 מתחת לאפס	אשכוליות
עלווה וענפים	6.0 מתחת לאפס	אשכוליות
כל הצמח	1.5-0.0 מתחת לאפס	גד"ש וירקות
פרחים ופירות	0.0	תות שדה
פרחים וחנטים	3.0 מתחת לאפס	חיטה
עלווה	0.5-0.0 מתחת לאפס	תפו"א
משתנה בין הזנים	1.0-0.0 מתחת לאפס	פרחים
קדקודי צמיחה	4.0 מתחת לאפס	כוכיה
פרחים ועלווה	3.0 מתחת לאפס	גיבסנית
פרחים וניצני פריחה	2.5 מתחת לאפס	ציפורן

* ספי טמפרטורה אלה הם מדד כללי, והם עשויים להיות שונים בהתאם לגיל, לזן, למצב הצמח, לצורת העיבוד ולמשך הזמן שבו שוררת טמפרטורה נמוכה מהסף הנתון.

ברד

מבוא

גידולים חקלאיים, שאינם מוגנים עלולים להיפגע מברד. הפגיעות בעיקר מכניות: עלווה, פרי ופרחים, והן מלוות לאחר זמן-מה במחלות, בשל פגיעה ברקמת הצמח. כאשר מצטבר ברד על הצמח, יש נזקי שבירה ואף צינון וקפיאה.

הגדרות

הברד נוצר כאשר גביש קרח נופל מטה בענן ומתנגש בטיפות מים, שנמצאות בקירור יתר. טיפות המים נאספות וקופאות סביב גוש הקרח. הזרמים העולים והיורדים בענן מסיעים את גושי הברד. כאשר הברד יורד מטה הוא אוסף טיפות מים, וכאשר הוא עולה - הן קופאות. הברד עולה ויורד פעמים אחדות, עד שמשקלו גובר על זרמי האוויר והוא נופל לקרקע. גודלו של הברד מותנה ביציבות האטמוספירית וביכולתם של הזרמים האנכיים להחזיקו בתוך הענן.

פריסה ושכיחות של אירועי הברד

בניגוד לאירועי קרה, לא קיימות מפות, המתארות פריסה, שכיחות ותזמון של סופות הברד. הקושי בתיעוד התופעה נובע מכך שתחנות מטאורולוגיות מאוישות מוסרות תצפיות במרווחים של שלוש שעות עד שמונה שעות, ולא תמיד קיים דיווח רציף בשעות הקטנות של הלילה. התחנות המטאורולוגיות האוטומטיות אינן יכולות לזהות את הברד. בנוסף לכך, הברד יורד באופן מקומי מאוד, ולא תמיד במקום שבו ממוקמת תחנת המדידה.

ממחקרים בנושא הסיכויים לנזקי ברד באזורי הארץ השונים עולה, כי ניתן בכל זאת לאפיין התפלגות עונתית של התופעה. בחודשים אוקטובר-דצמבר הסיכוי לירידת ברד הנו קטן. רובם המכריע של אירועי הברד מתרחש בחודשים ינואר-מרס, אך בחודש אפריל הסיכויים לירידת ברד קטנים.

אף שבשולי העונה שכיחות אירועי הברד נמוכה, חוסר היציבות האטמוספירית בעונות המעבר גדולה יותר מאשר בעונת החורף. עקב כך, גבישי הברד היורדים בתקופה זו של השנה הנם מפותחים וביכולתם להסב נזקים לחקלאות.

התנאים האטמוספיריים הדרושים להיווצרות הברד

אפיק רום מפותח מזרים אוויר קר מאוד לשכבות הגבוהות, וגורם לחוסר יציבות אטמוספירית. לחות גבוהה בשכבות הנמוכות דרושה להיווצרות עננים ערמתיים מפותחים. עוצמת רוח אופקית לא חזקה מאפשרת התפתחות אנכית אופטימלית של העננים הערמתיים.

רום קיפאון נמוך הוא כשטמפרטורת הקיפאון (אפס מ"צ), המגיעה עד לשכבות הנמוכות, מונעת הפשרה של הברד בעת נפילתו.

למעשה, בכל מצב סינופטי, שבו חודר אוויר קר במיוחד לשכבות הגבוהות של האטמוספירה ומתקיימים התנאים האטמוספריים הנ"ל, קיים סיכוי לירידת משקעים המלווים באירועי ברד.

אמצעים אגרוטכניים להגנה

ההגנה היעילה ביותר, והיחידה בעצם, בפני פגיעות ברד מתבצעת באמצעים מכניים באמצעות התקנת בתי רשת וחממות.

בתי רשת

הרשתות מספקות הגנה מכנית ישירה על הגידול ויש להן השפעות אגרוטכניות חיוביות נוספות, כמו: הגנה מפני מכות שמש, הפחתת עומסי קרינה ונזקי רוחות, הקטנת הדיות (תצרוכת המים), הגנה מפני מזיקים, שיפור איכות המוצר, השפעות מורפולוגיות רצויות והקדמה או הארכה של עונת הגידול.

סוגי המבנים:

מבנה שטוח, מבנה דו-שיפועי, מבנה סגור, מבנה פתוח, כיסוי עונתי, כיסוי כל השנה.

המבנה

המבנה הוא מבנה אוטונומי, שאינו קשור לתמיכה בגידול, המורכב משורת עמודים בתוך שדרת העצים, כבלים מתוחים שתי וערב בין העמודים, מערכת עגינה במעטפת המבנה ורשת הגנה.

המרחקים בין העמודים לאורך השורות ומרחק העמודים בין השורות ייקבעו בהתאם למרחקי הנטיעות, ולא יעלו על 5X8 מ'. שורת עמודים תיבנה בכל שדרת עצים.

גובה המבנה: 1.5-1 מ' מעל גובה הצמרת הרצוי (5.5-4.5 מ').

גורמים המשפיעים על האקלים בבית הרשת

בתי הרשת הם מבנים סגורים או פתוחים, בהתאם להגדרת צורכי הגידול, והאקלים בהם מושפע מאפיונם.

בנוסף לכך הגורמים שלהלן משפיעים גם הם על האקלים שבתוך המבנה: צפיפות הרשת (ומצב ניקיונה), קרינה - עוצמתה ומשכה, תנועת האוויר - רוחות וכיוונים שכיחים, הלחות היחסית באזור, גיאומטריית המבנה, סוג הגידול, צפיפות וכיווני השורות.

אמצעי צינון אפשריים בבתי רשת

ניתן לשפר את האקלים במבנה באמצעים פשוטים, כמו המתזה וערפול.

הגידולים, המתאימים לבתי רשת (הנמצאים בהיקף מסחרי), הם: שסק, בננות, אפרסקים, גודגדן, שזיף, משמש, רימונים, הדרים, גפן, תאנים.

סוגי רשתות

קיימים שני סוגים עיקריים של רשתות: רשתות ארוגות ורשתות סרוגות.

רשתות ייעודיות להגנה מפני ברד הן רשתות ארוגות בצפיפות של 17-12 מש, בעלות שיעור הצללה שלא יעלה על 15%-10%.

רשתות סרוגות מספקות הגנה מכנית מוגבלת מפני ברד.

הנחיות נוספות ומפורטות ניתן לקבל ממדרכי שה"מ במרכז ובמחוזות.

תודה מיוחדת לגב' צילה דורפמן על תרומתה ויוזמתה בהפקתו של דפון זה

רשימת ספרות

1. המלצות הוועדה לגיבוש הנחיות להגנה בפני קרה ועל החוברת "אמצעי הגנה בפני קרה" (ברק, ישראלי) 1989.

2. אמצעי הגנה מפני קרה, "השדה", מאי 1989.

3. גולדרייך יאיר. האקלים בישראל 1998.

4. לומס י', שעשוע י', צ'יצ'יק פ'. הסיכוי לנזקי ברד בגידול הסיפן הרגיל באזורי הארץ השונים 1975.

5. M. Levi. The synoptics of hail in Israel 1970.

6. J. Katsnelson. The frequency of hail in Israel 1967.

סיכום יומי